בכל חנות בקניון ניתן למצוא שעונים – בין אם בדוכן בודד או בין אם בתוך חנות שמוקדשת כולה לנושא השעונים. מעמדם של שעוני יד הגיע לאן שהוא הגיע כיום בזכות תהליכים שונים – מסחורם של שעונים, הצורך בהם, יכולת שיווק טובה, פונקציונאליות שמייחדת את השעונים זה מזה ומאפשרת גם לבעלי מקצוע לעשות בהם שימוש אינטגראלי וגם תהליכים אופנתיים שחלו עליו במרוצת השנים. לאורך אלפי שנים השעון גם גיבש לעצמו מנגנונים מיוחדים ואיכותיים זה מזה או כאלו שעונים היטב על התקציב להרכבתם.
השעונים ההיסטוריים הארכאיים
כבר בשנות ה- 3,500 לפני הספירה השתמשו בשעוני צל בהתאם למיקומה של השמש. אלו נקראו "גנומון" כמו גם אובליסקים שהטילו צללים ועל פי מיקום הצל קראו את השעה. במאה השלישית לפני הספירה המציאו שיטה לקריאת השעה גם בהיעדר אור שמש – אלא על פי אור הנר המחורץ והשיטה הסינית לשריפת חבל שעשוי קשרים. לכך נוספו שעוני חול או שעון מים (קלפסיידרה") – כשהאחרון היה אבן הפינה ליסודם של השעונים המכניים.
השעונים המכאניים
ההיסטוריה מתעדת את הדוגמאות הראשונות לשעונים מהמאה ה-14. עד לתקופה זו היו מורי שעות או הורולוגלום. בשלהי ימי הביניים הותקנו במגדלי פעמונים מתקנים מכניים גדולים מאוד, שנקראו גם "שעון", שפירושם באנגלית הוא –פעמון. סדרת המצאות במאה ה-17 וה-18 הגדילו את רמת הדיוק של השעונים והקטינו את העומס על המנגנונים בהתאם לפיתוחם של מדענים דוגמת גליליאו.
שעונים הנישאים על פרקי היד
במאות ה-15 ואילך נעשה שימוש בקפיץ כמקור לכוח למשל באיטליה ויותר מאוחר גם בגרמניה – "ביצי נירנברג" – שעונים קלים שניתנים לנשיאה. לאחר מכן הומצאה גלגלת ספיראלית שמשווה את המשיכות הבלתי זהות של הקפיץ. במאה ה-16 קם איגוד "חברת יצרני השעונים" שקיים עד לימינו, והוא המפקח על יצרני השעונים ועל שוליותיהם.
